סוף עידן לותר מתיאוס 

מההתרשמות שעולה מקריאת עיתוני הספורט (במיוחד עיתונות הספורט המקומית בנתניה), עולה כי קיימת שביעות רצון מההחלטה ההדדית של מכבי נתניה ולותר מתיאוס, להתיר את החוזה לעונה הבאה. כותב שורות אלה נמנה כנראה על אותו "מיעוט" בקרב אוהדי הקבוצה, שדווקא מצר עד מאוד על כך שמתיאוס לא נשאר איתנו שנה נוספת. למרות שאין ספק שטרם זכינו עדיין ליהנות מהפירות של עבודתו המקצועית. לדעתי עצם הגעתו הוא אחד הדברים הטובים שקרו למכבי נתניה בשני העשורים האחרונים.

באמירת אגב אציין כי לא אחת אני מוצא עצמי בדעת מיעוט בעניינים שבמחלוקת, כך שאין בזה דבר כל כך חדש עבורי; שמעון פרס נהג לנחם עצמו כשאמר שהוא "נמצא במיעוט צודק" וזאת אני אומר מבלי לתת דעתי לגישתו המעניינת של הסופר האמריקני הנודע והמהולל, מארק טוויין, שכתב ב"פנקס רשומות" כי "הרוב טועה תמיד. לכן בכל פעם שאתה בצד של הרוב אז הגיע הזמן לשנות את דעתך". גישה בהחלט מעניינת לשיטתי.

יחד עם זאת, אין לכחד כי נראה על פניו שהגעתו "הקדימה את זמנה"; מתיאוס היה כמעט סוג של רכב "פרארי" יוקרתי שנגזר עליו לנסוע כל בוקר למכולת בכפר בדרכי כורכר פתלתלות. כבר כתבתי לא אחת שמצב התשתיות המשמש את המועדון הינו פרימיטיבי ברמה שמביישת אפילו קבוצות בכירות בעולם השלישי. אי אפשר להתעלם מהדיסוננס המובנה בהבאת מאמן עם רקורד מקצועי בשיעור קומה שכזה, שחקן עבר שהגיע לרמות הגבוהות ביותר בכדורגל העולמי, וזאת לתוך המגרש ה"שכונתי" ו"הקופסאתי" שלנו, שאין לנו אפילו מתקן אימונים קבוע.

מכאן הזדהותי המלאה עם התסכולים המוצדקים של מר דניאל יאמר, המשקיע את מיטב כספו, כאשר הרשות המקומית איננה מסוגלת לספק ולו את התנאים המינימאליים המצופים ממנה. עד שלא יהיה שיפור בתחום התשתיות, קרי הקמת מגרש אימונים ואצטדיון חדש (שהם תנאים בסיסיים לניהול מועדון כדורגל מקצועי) אין צידוק להמשיך במדיניות ההשקעה המסיבית הנוכחית.

חזרה למתיאוס; סוף-סוף הגיע לכאן מאמן "שהעז" לדרוש משחקני כדורגל בישראל מקצוענות לשמה, כנהוג ברמות הגבוהות באירופה, שם השחקנים מתאמנים פעמים ולפעמים שלוש פעמים ביום ולא "בוכים" או "מקטרים" על כך. עושה רושם שהשחקן הישראלי הממוצע אוהב את החיים הטובים, להתפנק, לקום מאוחר, לפתוח את שעות הבוקר המוקדמות בבתי קפה ולגרור עצמו לאימון שמתקיים פעם ביום בשעות אחה"צ (הכללות אף פעם אינן מוצדקות וכמובן שיש גם לא מעט שחקנים המנהלים אורח חיים ספורטיבי מלא). אציין רק שהדבר אגב לא בהכרח באשמת השחקנים, שכן כך הם חונכו כבר מגיל צעיר בקבוצות הילדים והנוער, שם לא מסגלים עדיין מספיק את הערכים הללו.

לא אחת שמענו מפיו של מתיאוס פליאה על כך שלשחקנים בקבוצה חסרים יסודות בסיסיים בכדורגל מקצועני. בהקשר הזה אם יורשה לי ליטול רשות ולתת עצה כלשהי למר יאמר, אזי הייתי מציע לו לשלב עוד מאמנים זרים בקבוצות הילדים והנוער שיקנו לשחקנים כבר מגיל צעיר את אותם יסודות החסרים להם בבגרותם.

אם נכונים הפרסומים שחלק מהשחקנים רוצים כי לעמדת המאמן יחזור דווקא ראובן עטר, הרי שלדעתי הדבר לא בהכרח פועל לטובתו דווקא. בנסיבות שנוצרו, אם קיים טיעון חזק מדוע שלא להחזיר את מאמן קודם לתפקידו, הרי שזו העובדה שהשחקנים רוצים אותו.


לא אחת נחשפנו כאמור לפרסומים כי השחקנים בקבוצה מתקשים "לשדר על אותו גל" בנוגע לדרישות המקצועיות הגבוהות של מתיאוס, לכן לא לחינם טענתי שקולות אלה מטעם שחקנים מסוימים לא בהכרח משרתים את עטר, אלא אף יתכן ויש בהם כדי לפגוע במוניטין המקצועי שקנה לעצמו עטר בעמל רב.

מעבר לכך ובלי כל קשר, הייתי גם מרהיב עוז ומציע למר יאמר עוד עצה אחת וזאת לאמץ את האמירה הנבונה של נשיא ארה"ב המנוח, איברהם לינקולן: "אני אומנם צועד קדימה לאט, אבל לעולם אינני חוזר אחורה".